166 ימים נשארו עד תום השנה
80 קילו
17 דייטים
באופן כללי אני אוהבת גברים עם בטחון עצמי, יש יגידו "חזקים".
כאלה שיגידו מה הם חושבים, לא יפחדו לשמוע מה דעתי ותמיד ישאפו קדימה.
כשהרושם הראשוני נשען בעיקר על תמונות אין ברירה אלא לנתח מהתמונה עד כמה הבחור מאמין או מפחד מהצל של עצמו. זה לא מדע מדויק אבל עם הזמן מפתחים חוש שישי לביטחון עצמי.
כשדייט מספר 17 פנה אלי בפייסבוק, ראיתי מיד שביטחון עצמי זה לא הצד החזק שלו. אבל מצד שני, כמו שאמרתי- זה לא מדע מדויק ולכן לא חשבתי לסרב.
דייט מספר 17, ש', בן 35 ממרכז תל אביב, מתכנת ובעל עסק עצמאי.
הודעה אחת מצידו, עוד הודעה מצידי והחלפנו מספרי טלפון. יומיים לאחר מכן ש' התקשר. השיחה הייתה מגומגמת מאוד, בקול חלוש ולא סוחפת (אבל לא כולם יודעים לדבר בטלפון).
קבענו להיפגש לבירה בשוק הפשפשים.
בשעה 22:00 ש' הגיע אלי עם אופניים לאחר נסיעה של כ-40 דקות. ש' היה דייט מיוזע למדי.
הוא אמר בקול חלוש ומפוחד "שלום" ואני שאלתי איפה ירצה לשבת. ש' המיוזע התחיל לגמגם: "אה… אממ… אולי… או… מה…".
מניתי את מבחר הפאבים באזור והמלצתי על כולם. ש' התחיל להתלבט והמשיך להזיע.
הצעתי שנעבור ליד הפאבים כדי שיתרשם ויחליט.
עשינו סיבוב עוקף פאבים.
בסופו ש' עדיין הזיע ועדיין גמגם בקול מפוחד: "אה… אממ… אולי… או… מה…".
לאחר דקות ארוכות של חששות והתלבטויות מצד ש' לגבי מקום הישיבה, הצעתי שאני אוביל.
ש' עדיין לא הצליח אם הוא רוצה שאני אגיד באיזה פאב נשב או הוא.
לבסוף ביקש שנעשה עוד סיבוב כדי להירגע מהנסיעה על האופניים.
ש' עדיין הזיע.
במהלך הסיבוב השני, בדומה לראשון, ש' כמעט ולא דיבר. כדי לפתח את השיחה שאלתי שאלות עליהן ש' ענה בקול מפוחד ומגומגם: "אה… אממ… אולי… או… מה…".
לבסוף, כשגם השאלות נגמרו וכדי להימנע משתיקות מביכות וארוכות, הרגשתי צורך למלא את החלל. מתוך תסכול ומבוכה, הסברתי על הרחובות בהם אנחנו עוברים, ליד איזו כנסיה אנחנו חולפים ומה כל-כך מיוחד בבניין לשימור שנמצא בירידה לנמל.
ש' עדיין הזיע.
לבסוף, לאחר חצי שעה של דייט מגומגם, הסברתי לש' שאני עייפה מאוד וחייבת לקום מוקדם בבוקר. כיוונתי את הסיור שלנו לנקודת המוצא בשוק הפשפשים והסברתי לו איך הוא יכול להגיע חזרה לחניית האופניים שלו. זה כנראה הרגע שש' קיבל ביטחון. בפעם הראשונה מהרגע בו נפגשנו, ש' המיוזע אמר משפט אחד שלם, בקול חלוש אמנם אבל שלם:"את רוצה שנפרד עכשיו ונמשיך ביום אחר?".
עניתי שכדאי שניפרד עכשיו. וזהו.
ש' הרים את ידו לאוויר בחשש, בדומה ל"הייל היטלר" מוזר. לא היה ברור אם הוא רוצה לחבק אותי, לתת לי כיף באוויר, או סתם ללטף את שערי.
אמרתי בנימוס להתראות וש' עדיין הזיע.
לאורך השנים אתה מבין כמה בר מזל אתה כשיש לך חברים. אתה לומד להכיר אותם, לחלוק את החוויות שלך איתם, לדעת כי גם לבחורה שהיא קונטרול פריק או לבחור הכי ציני יש מעלות שבלעדיהן הם לא היו מה שהם היום.
הם גם תמיד יצחיקו אותך והיו שם בכל זמן שתרצה.
יש פעמים שהניסיון שלהם עשיר משלך ואז אפשר ללמוד מהטעויות שלהם, לזהות את הסיטואציה רגע לפני שהיא מתרחשת ולדעת איך לצאת ממנה בשלום.
ע', חזר לחיי במפתיע אחר שבסוף ינואר יצאנו פעמיים. בסוף אותם שני דייטים שהיו מהנים להפליא, ע' נעלם. בירור קצר בסמס הבהיר כי הוא לא מעוניין בסקס בלבד והקשר נותק.
למרות שמחקתי בהפגנתיות את מספר הטלפון שלו מהנייד שלי, נשארנו חברים בפייסבוק (קל מאוד להיות חבר של מישהו בפייסבוק מבלי להיות חבר שלו באמת)
כל זה השתנה בחודש שעבר- האביב הגיע והביא איתו את ע' חזרה.
זה התחיל לאט ובטוח. בהתחלה קיבלתי סמס עם קישור לרינגטון לשיר של J.VIEWZ- להקה שאני מאוד אוהבת ובו נאמר: "זכרתי שאת אוהבת אותם אז תהני".
זה המשיך שצ'טים מפתיעים באמצע היום ששואלים לשלומי. וטיפס לשיא במהלך חול המועד פסח. אז כבר קיבלתי שלוש (לא פחות) הצעות: קפה אחר הצהריים, דרינק לילי בפאב הקרוב לביתי וטיול על חוף הים לקראת שקיעה. לשלושת ההצעות נאלצתי לסרב כיוון שפשוט לא הייתי פנויה.
ואז הגיעה ההצעה הגדולה!
ע' הציע שנלך יחד להופעה. כל הסימנים הראו לי שע' מחזר אחרי שוב בעקשנות ולכן הסכמתי.
רציתי לדעת מה השתנה ולכן רגע לפני ההופעה, הייתה לנו "שיחה". ע' סיפר לי שהוא מפחד לפגוע בי, שכל מערכת יחסים הוא הורס ואני יקרה לו. הוא רוצה שנהיה יחד ושיהיה לנו טוב אבל מפחד מהרגע הבלתי נמנע בו הוא יהרוס הכל וזה יגמר.
אני מצידי אמרתי שאני ילדה גדולה, אפשר לנסות, לתת לדברים לקרות ושאם אני ארגיש שאני נפגעת אז אני אתמודד.
הערב המשיך ואפילו נהניתי מאוד אבל משהו בי לא היה שלם.
מאז אותו ערב ע' שוב נעלם. מדי פעם הודעות בפייסבוק, מדי פעם סמס בשעת לילה מאוחרת שלא זוכה למענה מצידי. אבל הפעם לא הייתי מופתעת כי כמו שאמרתי מזל שיש חברים.
כשסיפרתי את זה לחברה ותחושת "עשו לי פה תרגיל" עלתה בשיחה, היא הזכירה לי את האסטרטגיה הגדולה מכולם. כבר הכרנו חברה, פיבי שמה, שהדייט שלה ביצע מהלך אסטרטגי מבריק שבסופו לאחר תקופת חיזורים בלתי פוסקת, היא שיחררה אותו מכל מחויבות שלאחר הסקס ועוד נראה כאילו זה היה רעיון שלה. פיבי, כמוני, שנפלה לתוך האסטרטגיה של הבחור רק אחרי שג'ואי, כמו החברה שלי, שיקף לה את המציאות.
וזו הצרה עם חברים למודי ניסיון- אנחנו לא תמיד זוכרים את הלקח מהחוויות שלהם ועוצרים את הטעויות שלנו (מוזמנים ללמוד את האסטרטגיה ולהימנע ממנה בפרק 7 בוענה 2).
ואנקדוטה אחרונה. השבוע הבנתי ששליש מהדרך שלי עבר. שליש לא קל, לא עקבי אבל אני כבר מאחוריו. נשאר לי עוד שני שליש עד למשקל היעד שלי! אותי זה חיזק!
